החלטה בתיק בר"ע 28221-01-13

השופט אילן איטח

1.     לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו  מיום 7.1.13 (השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ; ב"ל 2114-10), בה נעתר לבקשת המשיב להצגת שאלות הבהרה למומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין.

2.     בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המבקש כנגד המשיב (להלן - המוסד) להכרה במחלת הטחורים ממנה סובל כפגיעה בעבודה לפי הלכת המיקרוטראומה, זאת לאחר שתביעתו למוסד בעניין זה נדחתה על ידי פקיד התביעות במכתב מיום 12.3.09.

3.      כעולה מהעובדות המוסכמות בתיק בית הדין האזורי, המבקש יליד 1964, ומועסק כנהג אוטובוס משנת 2006 ועד היום;  המבקש עובד 5 ימים בשבוע, כ-12 שעות ביום וביום שישי בין 6 ל-8 שעות ולעיתים עובד גם במוצאי שבת, כ-4 שעות;  המבקש נמצא לפחות חצי שעה בהפסקה במשמרת, ומועסק ברציפות עד 4 שעות ללא הפסקה; המבקש עובד ללא סידור עבודה ומקבל הוראות מהסדרן; המבקש נוהג באוטובוסים מדגמים שונים בעלי מנגנוני שיכוך הידרואליים (מושב קפיצי), אשר השתנו מדגם לדגם; לטענת המבקש בעת הנסיעה הוא חש לעתים לחץ, רעד, רטט וזעזוע לעמוד השדרה ולישבן; המבקש אכל לעיתים ארוחות בחדרי- אוכל של "אגד" ולעתים כריכים ומזון-מהיר; בשל אופי עבודתו והיעדר שירותים זמינים, נאלץ המבקש להתאפק ולהתאים את פניותיו לשירותים למועדי ההפסקות.

4.      שאלת הקשר הסיבתי שבין מחלת המבקש לבין עבודתו הועברה למומחה רפואי מטעם בית הדין - פרופ' רפאל אדר (להלן - המומחה). המומחה הודיע כי נמנה על אסכולה אשר אינה מכירה בקשר סיבתי כזה ויש מומחים המכירים בקשר סיבתי על דרך של החמרה. לבקשת המבקש מינה בית הדין האזורי את פרופ' משה מיכאל קראוס לשמש כמומחה יועץ-רפואי נוסף מטעם בית הדין (להלן -   המומחה הנוסף).

5.      ביום 9.6.12 ניתנה חוות דעתו של המומחה הנוסף, ובמסגרתה ציין כי תנאי עבודתו של המבקש החמירו את מחלתו במידה משמעותית. משלא הוגשה כל בקשה על ידי מי מהצדדים להצגת שאלות הבהרה למומחה, הורה בית הדין לצדדים בהחלטה מיום 29.7.12 להגיש סיכומיהם. ביום 29.8.12 הגיש המוסד בקשה להארכת מועד להגשת תגובתו לחוות דעת המומחה, ובית הדין נעתר לבקשתו. בהתאם לכך נדחו המועדים להגשת סיכומי הצדדים. ביום 21.10.12 הודיע המוסד כי לאחר התייעצות עם מומחה מטעמו הוחלט לעמוד על דחיית התביעה.

6.      לאחר שהוגשו סיכומי המבקש, הגיש המוסד בקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה הנוסף. במסגרת הבקשה ביקש המוסד מבית הדין להורות למומחה הנוסף  לקבוע באחוזים את מידת ההשפעה שקיימת לעבודת המבקש על הופעת מחלתו, וכן להבהיר מה הוחמר בשל עבודת המבקש. בעניין זה טען המוסד כי מחוות הדעת לא ברור אם ההחמרה באה  לידי ביטוי בכאבים או בשינויים או סיבוכים אחרים אותם ציין המומחה הנוסף. המבקש התנגד לבקשה וטען כי אין כל צורך להעביר  למומחה הנוסף שאלה בדבר כימות האחוזים, מאחר שברור מחוות דעתו שהשפעת תנאי העבודה אינה פחותה מהרבה לעניין החמרת המחלה. בנוסף טען המבקש כי אין מקום להעביר למומחה הנוסף שאלה בדבר אופי ההחמרה שכן די בקביעתו המפורשת לפיה תנאי העבודה החמירו את המחלה במידה משמעותית, ומוסיף כי שאלה זו זולגת לתחום השיפוט של הועדה הרפואית שעתידה לבדוק את המבקש. בהחלטה מיום 7.1.13 נעתר בית הדין לבקשת המוסד להעברת שאלות הבהרה למומחה הנוסף.

החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפני.

7.      בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש על טענותיו בבית הדין האזורי ומוסיף כי שגה בית הדין האזורי בכך שהתיר למוסד להעביר למומחה הנוסף שאלות הבהרה, שכן חוות דעתו ברורה וחד משמעית ולפיה מחלת המבקש הוחמרה נוכח תנאי עבודתו. עוד טוען המבקש כי המומחה הנוסף ציין בחוות דעתו כי " תנאי עבודתו אכן החמירו את מחלתו במידה משמעותית...", ועל כן ברור הוא כי "מידה משמעותית" הינה מידה שאינה פחותה בהרבה מיתר הגורמים. משום כך, לטענתו, אין כל צורך להעביר למומחה הנוסף שאלה בדבר כימות האחוזים. בהתייחס לשאלת אופי ההחמרה טוען המבקש כי גם בעניין זה אין כל מקום להעברת שאלת הבהרה, שכן המומחה הנוסף ענה על כך בחוות דעתו, והסביר כיצד תנאי העבודה החמירו את קצב התקדמות המחלה ממנה סובל המבקש.                              

8.      לאחר עיון בטענות המבקש ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. שכן, לא שוכנעתי כי מתקיים האמור בסעיף 26 (א) ל חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, ולפיו רשות ערעור תינתן "אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

גם אם נפל פגם בהחלטת בית הדין האזורי, ואיני קובע כך, ממילא שמורות טענות המבקש בענין זה במסגרת הערעור, אם ובכלל תדחה תביעתו. הדרך תהיה פתוחה בפניו לטעון, במסגרת ערעורו, כנגד ההחלטה מושא בקשה זו. בנסיבות אלה אין הצדקה לשמוע את הערעור כעת ובכך לעכב את המשך ההליך בבית הדין האזורי.

9.   סוף דבר - הבקשה נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה לבקשה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  י"ח שבט תשע"ג (29 ינואר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: